סיון. החיים, האהבה ומפעל הזיכרון

סיון נולדה באשדוד בקיץ 2000. היא הייתה בת הזקונים של ענת ושמעון ואחותם הצעירה של נדב, גיא ונועה. בני משפחתה, חבריה ומוריה מתארים צעירה חכמה, עדינה, סקרנית ומלאת שמחת חיים, שהייתה רגישה לאנשים סביבה וידעה לגרום להם להרגיש שייכים.

היא למדה בכיתה המדעית ובמגמת אמנות, אבל לא בחרה בין שכל ליצירה. שניהם היו חלק ממנה. היא הדריכה בתנועת נוער ובקייטנות אמנות, רקדה בלהקת אביבים והביאה לכל מסגרת שילוב של רצינות, חיוך ואנרגיה.

בשירותה הצבאי הייתה מדריכת כושר קרבי במכללה הטכנולוגית של חיל האוויר בבאר שבע. לאחר השחרור החלה ללמוד מדעי המחשב במכללת ספיר ועבדה כמאבטחת באזור התעשייה בשדרות.

סיון ונאור חסידים הכירו בתקופת התיכון. הם התאהבו בגיל 16 ומאז הלכו יחד דרך ארוכה של התבגרות, שירות צבאי, לימודים, חברים ומשפחה. שתי המשפחות הכירו את האהבה שלהם מקרוב, ואת החלומות על העתיד שרצו לבנות יחד.

בערב שמחת תורה, 6 באוקטובר 2023, התכנסה משפחת אלקבץ בביתם של ענת ושמעון בכפר עזה. לצד החג ציינה המשפחה 36 שנות נישואים. סיון ונאור הכינו מתנה: 36 קוביות עץ שעליהן תמונות מרגעים משפחתיים לאורך השנים.

זה היה ערב של משפחה, צחוק וזיכרונות. הוא מחזיר את סיון ונאור אל המקום שבו ראוי להתחיל: בתוך משפחה אוהבת, ברגע של חיים.

הסרט התיעודי "ארבעה בתים וגעגוע", שיצרו שמעון והבמאית יסמין קיני, עוקב אחר ארבעת בתי המשפחה בכפר עזה ואחר הניסיון להבין את שעות האימה, את ההחלטות ואת מה שלא נעשה בזמן.

זהו סרט על משפחה שנשארה בחיים אבל השתנתה לעד. הוא עוסק בבית, באשמה, בגעגוע, בכעס, בחיפוש אחר תשובות ובצורך להפוך חוויה פרטית לעדות ציבורית.

התיעוד שיצרה ענת יצא גם מגבולות הבית. במכללת בית ברל הוצגה התערוכה "הבית של סיוני", שכללה חפצים, צילומים וסרטים מהבית. התערוכה מחברת בין אמנות, טיפול, עדות וזיכרון, ומאפשרת לקהל לפגוש את הסיפור דרך נקודת מבטה של אם.

לאחר השבעה כתב שמעון את השיר "לעולם לא עוד". המוזיקאי אמיר בן דוד הלחין אותו, ולהקת אבטיפוס ביצעה אותו בקולו של אייל שכטר.

השיר מחבר בין געגוע אישי, תחושת אשמה וכעס לבין ההבטחה הציבורית שלא לחזור על הכשלים שהובילו לטבח.

מפעל ההנצחה אינו עוסק רק במה שאבד. הוא מבקש לשמור את התכונות שסיון הביאה לעולם: שמחת חיים, רגישות, יצירה, תנועה, חברות והיכולת לגרום לאנשים להרגיש בבית.

המשימה אינה להקפיא את סיון ברגע האחרון של חייה. המשימה היא לתת לחיים שלה להמשיך לנוע בין אנשים, בשיחות, בהרצאות, בסרט, במוזיקה, באמנות ובבחירות שהמשפחה עושה בכל יום.